שיפור יכולות המוח בגיל המבוגר 

אני יושב בחדר הספרייה בבית הדיור המוגן "בית שבעה כוכבים". מסביבי בחצי עיגול כתריסר וחצי גברים ונשים. פניהם משדרות ציפייה דרוכה. זהו המפגש השבועי המרתק של החוג המיוחד לשעשועי היגיון. מניין שנותיהם של היושבים מסתכם בלמעלה מ – 1,500 שנות אדם!!! מה שמעיד שאינם צעירים עוד.

ודאי תשאלו מה לאנשים אלה ולחוג המתמקד בשעשועי היגיון? התשובה טומנת בחובה הפתעה: בחוג נעשה ניסיון לקרצף את שכבות החלודה ממוחם של המשתתפים, ולהקנות למוחותיהם ולזיכרונם להיות גמישים יותר, פעילים יותר ויעילים יותר.

לא קל היה לאסוף קבוצה נבחרת של אנשים שלא יירתעו ממטרות כה שאפתניות, ויהיו מוכנים לקחת חלק בהרפתקה כמעט פרועה. אט אט התקבצו ובאו גברים ונשים שהחליטו "לשים את נפשם בכפם" ולהתמודד עם האתגרים של "התעמלות המוח" על כל המשתמע ממנה.

פתחנו את החוג בסדרה של שאלות מחשבה, שעשועי חשיבה ותשבצי היגיון.  ההתחלה הייתה קשה. לפתע נחתו על המשתתפים שאלות משונות שמעולם לא הכירו שכמותן:

1.      " למה ג'ירפה ופיל הן שלוש חיות?

2.       באיזה צבעים צבועה התמונה הבאה?

  מודא, מוח, בוהץ, קורי, רופא.

3.       שלשום הלך יואב לקולנוע. הוא ידע שמחרתיים יהיה יום חמישי. איזה יום היום?

ראיתי את קמטי המצח של האנשים ואת תחושת האכזבה על פניהם, כאשר ניסו שוב ושוב לפצח את החידות התמוהות. בהדרגה למדנו את הלוגיקה העומדת מאחורי חידות ההיגיון, והבעות האכזבה התחלפו בחיוכי ניצחון ושביעות רצון, כאשר החלו פותרים בכוחות עצמם את החידות הבאות.

בפרק הבא העמדנו במוקד את תפקוד הזיכרון. שאלנו: מדוע אנחנו שוכחים? מדוע זיכרוננו נחלש ולעיתים בוגד בנו? האם יש דרך להתמודד עם הרעות החולות הללו? איך מונעים את הבהלה בעת ששכחנו את שמו של הדובר אלינו, או היכן השארנו את המפתחות או המשקפיים, ואולי שכחנו לנעול את הדלת כשיצאנו מהבית? לכבות את האור?

למדנו שקיימות טכניקות פשוטות לארגן את הזיכרון כך שכמות הדברים הנשכחים וחשיבותם ילכו ויתמעטו. כולם מיהרו לתרגל את הטכניקות שלמדנו וחזרו לדווח בשמחה על שיפור ניכר בתפקוד הזיכרון שלהם.

משנמוגו פחדי השכחה הגענו לפרק העוסק בדמיון מודרך. ערכנו שורה של גירויים, כמו התחלות של סיפורים או אגדות, או התבוננות בתמונת נוף מעניינת, כשהמשתתפים אמורים לכתוב מה עולה בדמיונם בעקבות הגירויים הללו.

גם כאן הגענו להישגים מופלאים. שמענו יחד כיצד ארגו הנשים והגברים שבחוג סיפורים עתירי דמיון ועלילה אשר ריתקו את כולנו. הם עצמם ציינו שלא האמינו שיגיעו לכך.

אני מתמיד לעודד אותם, מביא ממצאי מחקרים חדשים, המוכיחים שיכולת הלמידה אינה נעלמת גם בגילים המבוגרים מאד, שניתן לפתח את הדמיון ולהשתמש בו, שאין להיבהל משכחה מקרית ויש דרכים להתמודד איתה.

אני מספר להם על מורי ורבי, הפרופסור ישעיהו לייבוביץ שנהג לדבר על "התאים החומים בראשנו ". להערתו של אחד הסטודנטים שטען שהתאים נקראים "אפורים", השיב הפרופסור המלומד: "הם הפכו לחומים בגלל החלודה..."

אחר כך עברנו לעסוק בפרק התקשורת הבין דורית. בפרק זה עולות שאלות לאין ספור:

·        מדוע הקשר הבין דורי כה רדוד וקלוש?

·        מה גורם למבוגרים קשיי הבנה עם הדור הצעיר למרות בקיאותם בעברית?

·        איך משפרים ומעמיקים את השיח הבין דורי?

·        איך משפיעה התקשורת על מקומו ומעמדו של הדור המבוגר במשפחה?

·        מה עושים בפועל מחר בבוקר?

כך אנו נעים ונדים בין אתגרי חשיבה וחידות היגיון, שעשועי מוח ותרגילי זיכרון, הפעלת הדמיון ופיתוח יכולת ההקשבה, שיפור התקשורת וחיזוק הביטחון העצמי.

לאן אנו חותרים להגיע? ליכולתם של המשתתפים לשלוט בהתנהלותם ולשפר את איכות חייהם באופן מתמיד ורצוף.